פסק-דין בתיק ע"א 3116/04

השופט י' כהן:

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום קריות ( כב' השופטת י' קראי גירון) מתאריך 17.10.04 בתיק אז' 4728/02.

2.       המערער היה בעליה של מכונית פרטית מסוג מרצדס 320 S, משנת ייצור 1996, ובזמנים הרלבנטיים לעניין שלפנינו המשיבה ביטחה את המכונית בביטוח מסוג "מקיף". בתאריך 7.7.02 בעת שהמערער שהה בחוף הים במכמורת, נגנבה המכונית ולא נמצאה. המערער הגיש תביעה לתגמולי הביטוח למשיבה אך תביעתו נדחתה, ומשנדחתה, הגיש המערער תביעתו לבית המשפט קמא.

3.       המשיבה הכחישה את תביעתו של המערער, וטענה כלפיו הטענות הבאות:

(א)     המערער ביים את הגניבה.

(ב)      המערער לא הפעיל את מערכת ה"איתורן" שהייתה מותקנת במכונית עובר לעזיבתו את המכונית.

(ג)      המערער לא הוכיח את שווי המכונית.

          בתחילה הגישה המשיבה הודעה לצד שלישי נגד חברת "איתורן", אך בהמשך הדברים ביקשה למחוק את ההודעה.

4.       ככל שהדברים נוגעים לטענת המשיבה, כי המערער ביים את הגניבה, לא היו בידי המשיבה ראיות המצביעות על כך אלא השערות בלבד. המשיבה טענה כי עד למועד הגניבה המכונית נסעה מרחק רב והמערער התקשה במכירתה, וזאת בשעה שמצבו הכספי לא היה תקין, ועוד הצביעה המשיבה על כך שאין התאמה בין שעת הגניבה שצוינה על ידי המערער לשעה בה ביצע לטענתו שיחות טלפון שונות בעקבות הגניבה, והשעה בה מסר הודעה למשטרה על הגניבה. בית המשפט קמא דחה טענותיה אלה של המשיבה, וקבע, כי המשיבה לא הוכיחה שהמערער ביים את גניבת המכונית.

          ככל שהדברים נוגעים לטענת המשיבה, שהמערער לא הפעיל את מערכת ה"איתורן", קיבל בית המשפט קמא את עדותו של המערער, כי בעת שעזב את המכונית דרך את מערכת ה"איתורן". בית המשפט קמא לא מצא שעדותו הכללית של קצין בטחון מחברת "איתורן" סותרת את עדות המערער, ועל כן, בסופו של דבר, דחה אף את טענת המשיבה, כי המערער לא דרך את מערכת ה"איתורן" בעת שעזב את המכונית.

5.       עם זאת, בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את תביעתו של המערער, וקבע כי המערער לא הוכיח את שווי המכונית. על כך הוגש הערעור שלפנינו.

          המשיבה, אשר התביעה נגדה בבית המשפט קמא נדחתה, לא הגישה ערעור על פסק הדין, ואף לא הגישה ערעור שכנגד על ממצאי בית המשפט קמא בנוגע לטענותיה שנדחו. עם זאת, בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה, טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא שגה בקביעותיו שהמערער לא ביים את הגניבה וכי לא הוכח שלא הפעיל את מערכת ה"איתורן" בעת שעזב את המכונית.

          הנני סבור שאם סברה המשיבה כי יש מקום לערער על ממצאי בית המשפט קמא בעניינים אלה היה עליה להגיש ערעור שכנגד. למרות שלא הוגש ערעור שכזה שקלתי טענות המשיבה, ואינני סבור כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא בעניינים אלה. בית המשפט קמא ניתח את הראיות שהונחו לפניו וקבע ממצאיו העובדתיים בין היתר על יסוד התרשמותו החיובית מהמערער, ואין לדעתי מקום שנתערב בממצאיו העובדתיים.

6.       ועתה - לעניין העדר ראיות בנוגע לשווי המכונית שנגנבה.

          ראשית יש לציין, כי במהלך שמיעת הראיות בבית המשפט קמא עשו הצדדים הסכם דיוני, ולפיו כל המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ישמשו כראיה. דא עקא, שלכתב התביעה  לא צורף כל מסמך שהוא המלמד על שווי המכונית שנגנבה, ורק במצורף לסיכומי ההשלמה שהוגשו מטעם המערער, לאחר שבית המשפט שמע סיכומים בעל פה, צרף המערער תצלום הדף הרלבנטי ממחירון המכוניות המשומשות המופץ מידי חודש על ידי השמאי יצחק לוי.

          בית המשפט קמא קיבל טענת ב"כ המשיבה, כי תצלום הדף ממחירון המכוניות המשומשות אינו קביל כראיה להוכחת שווי המכונית שנגנבה, ודחה את תביעת המערער בקובעו שהמערער לא הוכיח את שווי המכונית.

          כך יצא, שלאחר שנדחו טענות המשיבה בדבר ביום הגניבה ואי הפעלת מערכת ה"איתורן", זכתה המשיבה בדין, ובשל מחדלו הדיוני של המערער הופטרה מלשלם למערער תגמולי ביטוח עבור רכושו שנגנב. לעומת זאת, המערער, שבטח את רכושו היקר, ושילם למשיבה דמי ביטוח במיטב כספו, יצא וידיו על ראשו.

          כך יפה וכך נאה לחברת ביטוח המכבדת את עצמה (אך לא כל כך מכבדת את מבוטחיה), אך קודם שתוטח הביקורת במשיבה, ראוי לשאול מדוע הניח ב"כ המערער, שהמערער פטור מלהוכיח את שווי המכונית, הנחה שיצרה את התסבוכת שלפנינו.

7.       עוד בכתב ההגנה שהגישה המשיבה, הכחישה המשיבה את הנזק שנטען על ידי המערער בכתב תביעתו, ואזכיר כי על פי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 "אין צורך בהכחשה לענין שיעור דמי הנזק, ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש, בין אם הוגש כתב הגנה או כתב תשובה שכנגד ובין אם לאו".